דבר המנכ"ל

שמי אלקס ריף ובחמשת השנים האחרונות הובלתי יחד עם שותפים נהדרים את הפיכת הסיפור והתרבות של יוצאי ברית המועצות לחלק מהתרבות הישראלית – הבריגדה התרבותית. חגגנו את ׳נובי גוד ישראלי׳ שהפך לחג ישראלי לכל דבר, הנכחנו ב׳מבצע וטרן׳ את סיפורי הקרבות ממלחמת העולם השניה של הסבים והסבתות שלנו, קיימנו פסטיבלי תרבות נהדרים וערבי ׳טוסובקה׳ בלתי נשכחים. האמנו שתרבות היא דרך לשבור סטיגמות ולגרום לנו, צעירים בני דור 1.5, לחיות באהבה עם שתי הזהויות שלנו.

חשבתי שעשינו היסטוריה. שהצלחנו לשנות את המציאות הישראלית, שדוברי רוסית כבר לא צריכים להתבייש בתרבותם. אבל כל התקופה הזאת – יש דבר אחד שלא השתנה. אמא שלי.

היא הגיעה לגיל פנסיה, אבל לא יכלה לפרוש, כי הפנסיה שתקבל ממשרת הניקיון שלה כעובדת קבלן לא יאפשר לה להתקיים בכבוד. אז היא המשיכה לעבוד. ומצד אחד הייתי גאה בה אבל בשלב מסוים התחלתי לכעוס. כמה אפשר לספוג עוד עד שנגיד שהגיע הזמן שדור ההורים שלנו יקבל את מה שמגיע לו וסוף סוף יוכל לנוח?

ואז הגיעה הקורונה. וגרמה לנו להבין שעיסוק תרבותי לא מספיק. הפנסיות המגוחכות של ההורים שלנו לא עלו. לא נמצאה קורת גג לעשרות אלפי הקשישים שממתינים לדיור ציבורי. מאות אלפים ישראלים פסולי חיתון עדיין לא הצליחו להתחתן כאן ומעל הראש שלנו עדיין מתנוסס סימן שאלה תמידי בדבר היהדות שלנו, שיכולה להישלל בכל רגע בלא דרך חזרה.

הבנו שהגיע הזמן לעשות את הצעד הבא.

30 שנה עברו מאז העלייה הגדולה, ומילדי העלייה הפכנו למובילי דעה בחברה הישראלית. אנחנו חלק מהחברה הישראלית, התערנו לגמרי, ועכשיו הגיע הזמן להשפיע מבפנים. לעבור ממלחמות אישיות לפעולה קולקטיבית מול מוסדות המדינה ומקבלי ההחלטות לקידום האינטרסים שלנו.

קבוצת דוברי הרוסית היא המניע אבל התפיסה היא כלל-ישראלית. אנו יוצאים מהבעיות הרלוונטיות לישראלים דוברי רוסית אבל מבקשים להשפיע ולחבר קבוצות נוספות. רב תרבותיות אמיתית.

כעת, הגיע הזמן לפתוח עוד דלת. הפעם זאת הדלת של הכנסת והממשלה. נשמח שתצטרפו אלינו למהלך ההיסטוריה הזה, יחד נצליח לשנות ובגדול.