ערב יום העצמאות ה-75 של מדינת ישראל, שחרטה על מגילת עצמאותה “לפתוח לרווחה את שערי המולדת לכל יהודי”, הממשלה עשתה את ההפך: סגרה את השערים לעולים מרוסיה ובלארוס הנמלטים מהמלחמה.
מיד יתקפוני: על מה את מדברת? עדיין ניתן להתאזרח בנתיב הרגיל: תהליך של כחצי שנה עד שנה במדינת המוצא עד קבלת האישור הנכסף ולאחר מכן עלייה לארץ, אלא שבין רוסיה לאוקראינה עדיין מתחוללת מלחמה. פוטין עדיין מחלק צווי גיוס בלא התראה ואוסר את כל מי שלא מתייצב. אמנם סכנת הגיוס אינה מתנוססת מעל ראשי כל זכאי העלייה, אבל במצב העניינים ברוסיה הודעה על עזיבה עלולה להיחשב כבגידה, שמסוכנת לא פחות.
נכון, ישנה אפשרות להסדיר את מעמד העלייה עם הגיעם לישראל, אבל מה יצפה להם פה? תהליך התאזרחות של תייר לוקח גם כן בין חצי שנה לשנה, במהלכו הוא לא יכול לפתוח חשבון בנק, להיות חבר בקופת חולים, להתחיל אולפן או להתחיל לעבוד. כלומר, ביטול הנתיב המהיר בארץ ליהודי רוסיה ובלארוס אומר דה פקטו שאם יצטרכו להמלט בזמן קצר – הם פשוט יבחרו במדינה אחרת.
ואיך כל זה קשור לסעיף הנכד? ממשלת ישראל התחייבה כבר בהסכמים הקואליציוניים לקדם תיקונים בחוק השבות. במתכונת כזאת או אחרת, המטרה הייתה לצמצם את זכאותם של נכדים ליהודים לעלות לישראל. עם זאת, בשל גל המחאה ששטף את ישראל בעקבות הרפורמה המשפטית מחד, והביקורת הציבורית מארגונים יהודים בישראל ובארצות הברית בהקשר לשינוי חוק השבות מאידך – נראה שההצעה לא תעלה לדיון בקרוב, וטוב שכך. עם זאת, נראה שהממשלה מצאה דרכים יצירתיות להגביל את עליית היהודים ממדינות ברית המועצות לשעבר – משם מגיעים כיום עיקר העולים לישראל הזכאים לעלות מתוקף סעיף הנכד.
חה״כ שמחה רוטמן אמר השבוע בכינוס של ה-GA, בפאנל בו השתתפנו יחד, כי ״ישנם גורמים שמנסים לייצר קרע עם יהודי התפוצות לשווא. ביטול סעיף הנכד לא ישפיע בשום אופן על עליית יהודית מארה”ב״. אמר וצדק, שכן מאז נפילת מסך הברזל ופתיחת שערי בריה״מ לשעבר, העלייה ממדינות אלו מובילה את נתוני העלייה בישראל, וכתוצאה מכך, גם את נתוני העלייה של עולים שאינם יהודים לפי ההלכה. לא כי אין נכדים ליהודים במדינות אחרות. שיעור הנישואים המעורבים ביהדות ארצות הברית למשל עומד על 71% (מכון PEW, 2013). גם הנתונים בצרפת לא רחוקים מזה, אבל כל אלה פשוט לא רוצים להגיע לישראל. כרגע לפחות. מי יודע מה יהיה בעוד עשור, איזה גל אנטישמי או מלחמה ישטפו איזו מדינה וזאת תהיה בעיה של כולם. אבל כרגע, זאת ״בעיה של רוסים״, ובעיה כזאת – יותר קל לממשלה לפתור.
אגב, רוב העולים בשנה האחרונה, מאז רוסיה פלשה לאוקראינה והחלה מלחמה עקובה מדם, הגיעו דווקא מרוסיה ולא מאוקראינה, לעולים ממנה הממשלה השאירה בצדק נתיב עליה מהיר בתוקף. אין זה מפתיע, בפני האוקראינים נפתחו מדינות שהציעו מעטפות קליטה ורווחה משמעותיות הרבה יותר מישראל ובמצב בו רוב זכאי חוק השבות במדינות בריה״מ לשעבר מנותקים עדיין מקהילות יהודיות אחרי 70 שנה של דיכוי דתי – טבעי שישראל לא תהיה בחירתם הראשונה. עם זאת, אף מדינה לא פתחה את שעריה בפני הבורחים מרוסיה ובמובן הזה ישראל יכלה גם להגשים חזון ציוני אמיתי של להיות מקלט לבני העם היהודי הנמצאים בצרה בבחינת ״ושבו בנים לגבולם״, וגם לחזור על ההזדמנות של שנות ה-90 ליצירת מנוע צמיחה כלכלי יקר ערך. 75% מהעולים המגיעים אקדמאים, רובם צעירים ומעוניינים להקלט כאן.
לפי מחקר של חברת דלויט שנעשה עבור משרד העליה והקליטה, הסוכנות היהודית ולובי המיליון לאחר פרוץ המלחמה – אם 80% מהעולים שמגיעים יצליחו להיקלט בישראל במקצועם בשכר ממוצע – הרווח למשק הישראלי יהיה 8 מיליארד שקל בתום עשר השנים הקרובות! במחקר אחר של לובי המיליון עם פרופ׳ לריסה רמניק מאונ׳ בר אילן 94% מהעולים בשנה האחרונה הצהירו כי הגיעו לישראל כדי לקבוע בה את ביתם, אבל 45% מתוכם טוענים שההחלטה כפופה ליכולתם להשתלב בישראל. בסיכומו של עניין, למרות החשיבות הערכית והרווח הכלכלי העצום, מדינת ישראל כושלת בקליטת העולים שכבר כאן. קיימת רשימת המתנה בלתי נגמרת ללמידה באולפן (כ-5,000 ממתינים מעודכן לאפריל 2023), שכן האוצר ומשרד החינוך לא מסכימים להעלאת שכר מורות האולפנים מכ-6,500 ש״ח בחודש, אין תכניות לשילוב של אקדמאים בתחום המקצועי שלהם, יש קשיים מול הבנקים להפקדות והעברות כספים וכמובן שיח תקשורתי מתמשך עד כמה שהעולים לא מספיק יהודים. גם בתקציב שעתיד לעלות לאישור הממשלה, אין שום בשורה ל-85,000 העולים שכבר כאן. יש תוספת תקציב שנתית של 110 מיליון לעידוד עליה מארצות הברית וצרפת ו-90 מיליון שהיו אמורים להגיע לקליטה והתפיידו להם בקיצוץ הרוחבי שנכפה על משרדי הממשלה.
כך, ממשלת ישראל לא מפספסת הזדמנות לפספס: מצד אחד היא כושלת בקליטה של העולים שכבר נמצאים כאן ומצד שני, היא סוגרת את השערים לעולים נוספים שנמלטים מהמלחמה מרוסיה ובלארוס. השלב הבלתי נמנע הבא יהיה לטעון שחייבים לתקן את סעיף הנכד בשל ניצולו לרעה על ידי עולים שמגיעים ועוזבים. ומה בעצם ציפיתם ממי שלא נתנו לו את הכלים המינימליים להתחיל חיים במדינה חדשה? כמו בפאנל, בהשראת המאבק ההירואי האלמותי שחיבר את יהדות העולם בשנות ה-70 לשחרור יהדות ברית המועצות – גם כאן אני מבקשת מממשלת ישראל: Let My People In – הגדילו בחצי מיליארד את תקציב משרד הקליטה על מנת לשלב בישראל את העולים החדשים שכבר כאן ופתחו מחדש את שערינו לעולים הנמלטים מרוסיה ובלארוס בצל המלחמה. זה הדבר הציוני הנכון לעשות ערב יום עצמאותה ה-75 למדינת ישראל.